לספור את העומר – ולטפס אל פסגת ההר

עם ישראל יצא ממצרים בפסח וחמישים יום לאחר מכן (בחג השבועות) קיבל את התורה בהר סיני. היום, לקראת החוויה המחודשת של קבלת התורה בחג השבועות, אנחנו מקיימים מצווה מיוחדת שנקראת ספירת העומר. החל בלילו השני של חג הפסח, מתחילים למנות את הימים בקול. (ה`עומר` היה קרבן מיוחד, שהובא לבית המקדש בעונה זו). ספירה לקראת אירוע מרגש היא די מובנת. בזמן זה או אחר, כולנו אמרנו משהו כמו: בעוד שבוע וחצי טסים לחול או... 60 יום עד לשחרור! כלומר, הדרך הרגילה היא לפתוח בספירה לאחור לקראת היום הגדול ולעומת זאת, במקרה של ספירת העומר, אנחנו סופרים קדימה – מאחד לחמישים. מהו ההבדל? השפעה לטווח ארוך על מנת להבין מהי הסיבה לשינוי, עלינו להשיב תחילה על שאלה בסיסית יותר: מדוע חיכה האלוקים 50 יום, מהרגע שבני ישראל יצאו ממצרים ועד שנתן להם את התורה? למה הוא לא נתן להם אותה במצרים, או מייד לאחר השחרור? התשובה היא, שלבני ישראל עדיין לא היו הכלים הרוחניים המתאימים לקבלת התורה. במשך למעלה ממאתיים שנה הם חיו בתוך החברה המצרית, שהייתה מוכרת בעולם כמרכז של טומאה והתנהגות לא מוסרית. ההשפעה הסביבתית חודרת ומפעפעת אל תוך ישותו של האדם, גם כאשר הוא אינו נוטל חלק פעיל במעשיהם של הסובבים. כך קרה גם לבני ישראל במצרים – ספר היסוד של הקבלה, הזוהר מגלה לנו, שבני ישראל שקעו בתוך 49 שערים (דרגות) של טומאה רוחנית, מתוך 50 דרגות אפשריות! הקבה לא יכול היה להעניק לנו את התורה בנקודה רוחנית נמוכה שכזאת. על העם היה לצמוח תחילה ולהגיע למצב, שבו הוא מסוגל לקלוט לתוכו את קדושת התורה – אחרת ההזדמנות הייתה מתפוגגת. קל יותר היה להוציא את עם ישראל ממצרים, מאשר להוציא את `מצרים` מתוך עם ישראל!ההשפעה האדירה של יציאת מצרים, עשר המכות וקריעת ים סוף, הובילה את עם ישראל לחירות גופנית. אך בכל זאת, ניסי מצרים לא היוו יותר מנקודת זינוק טובה לגבהים הרוחניים שעדיין המתינו להם. חוויה חד פעמית, תהיה אדירה ככל שתהיה, אינה מסוגלת לשנות את השקפת עולמו של האדם באופן קבוע. שינוי כזה יכול להגיע רק על ידי עשייה והתקדמות חיובית לאורך זמן. זה מזכיר לי סצנה מסרט בו אדי מרפי הפך מקבצן לעשיר בתוך כמה שעות. הוא נכנס אל דירתו המפוארת ומייד מתחיל... לגנוב חפצים! אמנם מבחינה פיסית-גשמית הוא הגיע לעושר, אבל מבחינה רוחנית הוא נשאר מאחור... קל יותר היה להוציא את עם ישראל ממצרים, מאשר להוציא את `מצרים` מתוך עם ישראל! כעת נוכל להבין, מדוע 50 ימי העומר נספרים כלפי מעלה. אנחנו פותחים בתהליך מתוך השער ה-49 של הטומאה הרוחנית, כשבכל יום אנחנו מצליחים `לקלף` מעלינו עוד `שכבה של לכלוך`, על מנת לחשוף את הנשמה האמיתית והטהורה שבכל אחד מאיתנו. כך, בכל צעד אנחנו מורידים את המספר השלילי ומעלים את המספר החיובי – כל צעד של `התקלפות`, חושף באופן אוטומטי מימד נוסף של פנימיות טהורה. זמן לצמיחה אחד מהמפרשים הקלאסיים של התלמוד אומר, שבימי ספירת העומר טמון כוח מיוחד, שמאפשר גם לנו לרכוש את אותן דרגות רוחניות, בהן זכו בני ישראל במדבר. הצורך לצמיחה עצמית בא לידי ביטוי, בתיאורו של אברהם אבינו בתורה: ואברהם זקן בא בימים (בראשית כד, א). בא בימים = בא עם הימים. מלים אלה מלמדות אותנו, שאברהם מיצה כל אחד מימי חייו בצורה הטובה ביותר. הוא לא בזבז אף יום סתם ככה – ובסוף חייו, הגיע לזקנה כשהוא אוחז בכל ימיו. לא היה יום, שלא התבצעה בו הצמיחה הראויה לו. אובדנה של יכולת הצמיחה, בכל גיל שהוא, הוא טראגי. בכל זמן שבו אנחנו לא צומחים ומשתנים, אנחנו לא חיים.כשאנחנו מדברים על ילדים, המושגים `גדילה והתפתחות` נתפשים בעינינו כחלק בלתי נפרד ממהותם. ברור לכולנו, שילד בן 10 אינו אמור להתנהג כבן 5. אבל משום מה, באיזשהו שלב של הבגרות, אנחנו מאבדים את ה`דופק` של הצמיחה המתמדת ובכל זאת, האם אדם בן 30 אמור להתנהג כמו בן 25? לא! דווקא כבוגרים היינו יכולים להשתמש בחמש שנים אלה, בכל דרך עוצמתית שהיא – ולצמוח! אם צעיר הוא זה שגדל, מובן שהדרך להישאר צעירים לנצח, היא להמשיך ולגדול... אובדנה של יכולת הצמיחה, בכל גיל שהוא, הוא טראגי. בכל זמן שבו אנחנו לא צומחים ומשתנים, אנחנו לא חיים – אנחנו פשוט קיימים. צעד אחר צעד אחד הגורמים המעכבים ביותר את הצמיחה, הוא החרדה מגודל המשימה העומדת בפנינו. אבל היהדות לא פועלת בשיטה של הכול או לא כלום. אם אין לי אלף מטבעות זהב, האם זה אומר שאני צריך לוותר על הרצון להרוויח לפחות מטבע אחת?! אחת הסיבות לכך, שאנשים נכשלים היא, שהם קבעו לעצמם מטרה גבוהה מידי שאינה ניתנת (עדיין) להשגה וכך, באופן בלתי נמנע הם נכשלים ומתייאשים. בחלומו המפורסם של יעקב אבינו, מראה לו הקבה חזיון ובו סולם, שראשו מגיע עד לשמים. צמיחה רוחנית היא כמו טיפוס על סולם – ועליה להיעשות צעד אחר צעד. אם נציב בפנינו מטרות קטנות וברות השגה, נוכל להתעודד מההתקדמות הכוללת לאחר כל תקופה. על מנת להכין תוכנית יציבה, עלינו לבחור תחילה במטרות הניתנות להשגה. טעמה של ההצלחה יחזק את הביטחון העצמי ואת הנחישות שלנו ונוכל להשתמש באנרגיה זו, על מנת לשאוף למטרות נעלות יותר. זכרו, גם המסע הגדול ביותר מתחיל בצעד אחד קטן. ומה שבא לאט – נשאר. מספרים על רבי ישראל מסלאנט (המאה ה-19, אירופה), שלקח על עצמו להוביל עיר שלמה לשמירת מצוות. מספרים על רבי ישראל מסלאנט (המאה ה-19, אירופה), שלקח על עצמו להוביל עיר שלמה לשמירת מצוות. הוא יסד במקום שיעור שבועי, ופתח במלים: אם אתם מוכרחים לעבוד בשבת, לכל הפחות הקטינו את מספר חילולי השבת. ובלכסיקון של ימינו – ללכת במקום לנסוע, או להפעיל את הטלוויזיה בשעון שבת. בדרך זו ,צעד אחר צעד, הצליח הרבי מסלאנט להוביל את הקהילה שסביבו, לשמירת שבת מלאה. אל תתביישו ליהנות מהסיפוק שבא עם מימוש מטרותיכם. נצלו את רגשות ההנאה האלה כאנרגיית-דחף לשיפור עתידי נוסף. מצד שני – אל תכעסו על עצמכם יותר מידי אם לא תמיד אתם מצליחים. אין בעולם אדם מושלם. אנשי הקבלה אומרים, שצמיחה רוחנית מתקדמת שני צעדים קדימה וצעד אחד לאחור. באופן בלתי נמנע יהיו לכם עיכובים ונפילות, אך מה שחשוב, הוא להמשיך להתקדם הלאה, בכיוון הנכון. שלמה המלך אומר במשלי (כד, טז), כי שבע ייפול צדיק וקם. ההגדרה של צדיק אינה `מי שאינו טועה לעולם`, אלא דווקא זה, שאף על פי שהוא שוגה ונופל, אינו נכנע. הוא קם, מנסה שוב, ואינו מתייאש! ניהול חשבונות רוחני עיקרון חשוב הוא לזכור, שאנחנו לא בתחרות עם אף אחד, חוץ מעִם עצמנו. החברה המודרנית, הרגילה אותנו להתחרות באחרים – בעסקים, על מגרש הספורט או במספר הנסיעות לחול. מובן שתחרות בריאה, היא טובה. אבל החיים אינם מרוץ, שמטרתו להביס את הזולת, אלא מסלול לכיבוש עצמי. כשאנחנו מתקדמים על סולם, הרבה יותר חשוב לאיזה כיוון אנחנו פונים, מאשר באיזה שלב אנחנו נמצאים. אל תספרו את העומר `סתם ככה` – טפסו בו אל פסגת ההר.מעניין לגלות, שהתאריך שבו אמור לחול חג השבועות אינו מפורט בתורה – הוא פשוט מתקיים לאחר חמישים יום – נוכל ללמוד מכך, שהעניין הוא להגיע לשם בקצב שלנו, תוך טיפוס עקבי על כל השלבים. כלל חשוב לשמירה על צמיחה והתקדמות, הוא לשמור תמיד על אי נוחות קלה. הרי לא היית רוצה לטפס על סולם ולהירדם לנצח בין שלביו! בדרך למעלה, כתיבת החלטותיך יכולה לעזור גם כן. הכתיבה עוזרת לאדם לשמור על ריכוז ולהבהיר את מחשבותיו. איש עסקים יכתוב בוודאי מהן מטרותיו ויבדוק מידי פעם עד כמה הוא מתקדם בדרך להשגתן. בתודעה היהודית נקרא התהליך הזה חשבון נפש – ניהול חשבונות רוחני. כדאי להכין פנקס, שבו מצוינות מטרותיכם היומיות ולערוך תרשים, שיעקוב אחר רמת הצמיחה שלכם. מקמו את הפנקס במקום בולט כמו על לוח השנה או המקרר ואז סקרו את המטרות שלכם בקריאה בקול. בתיאור מצוות העומר, אומרת התורה: וספרתם לכם (ויקרא כג, טו) – על כל אחד מוטל לעשות זאת בעצמו ובקול רם – ניהול אסטרטגי נבון! וכמו תמיד – המפתח הוא עקביות. בחרו בזמן מתאים והשקיעו בפעילות זו לפחות 15 דקות ביום. אל תדחו את הלימוד לאחר-כך, כשהאחר-כך יגיע, כבר עלול להיות מאוחר ואתם תהיו יותר מידי עייפים. אמרו לעצמכם, שאתם עומדים להקדיש 15 דקות קבועות וששום דבר לא יעצור אתכם. סגרו את הדלת, נתקו את הטלפון וצאו מהאינטרנט. אם אתם זקוקים לתזכורת יומית, נסו להיעזר בבן משפחה או בחבר. באופן אידיאלי, עד לסופו של תהליך ספירת העומר, נעבור מסע של צמיחה אישית, שבסופו נגיע למצב, בו נהיה מוכנים ומסוגלים לקבל את התורה. החג שלקראתו אנחנו מתקדמים נקרא שבועות. השם עצמו אומר לנו, שמבלי ההכנה של השבועות שקדמו לו, אין שבועות. אז אל תספרו את העומר `סתם ככה` – טפסו בו אל פסגת ההר.