הלכות קריאת מגילת אסתר

חייב אדם לקרות המגילה בלילה, ולחזור ולשנותה ביום. (שולחן ערוך תרפז, א`) גברים, נשים וילדים (שהגיעו לגיל חינוך - בערך גיל 6) חייבים בשמיעת המגילה. חשיבותה של המגילה כה רבה, שאפילו גברים העוסקים בלימוד תורה, חייבים בשמיעתה. קוראים את המגילה פעמיים - הפעם הראשונה בלילה ואז שוב למחרת בבוקר. זמן הקריאה בלילה הוא, מצאת הכוכבים ועד לעלות השחר. יש פוסקים המתירים במקרים מסוימים לקרוא את המגילה שעה ורבע לפני צאת הכוכבים (ואפילו במקרים של חולי קל). זמן קריאת המגילה ביום, הוא מזריחת החמה ועד לשקיעתה. למעשה, הקריאה יכולה להיעשות גם לאחר השקיעה (כל עוד היא מסתיימת לפני צאת הכוכבים), אם כי במקרה זה אין לומר את הברכות. משום ברוב עם הדרת המלך (משלי יד, כח) - כבודו של המלך בא מריבוי נתיניו - עדיף לשמוע את המגילה בבית כנסת שיש בו הרבה אנשים. אבל, אם קשה לשמוע היטב את מילות המגילה בגלל הקהל הגדול, עדיף לעשות זאת בבית כנסת קטן יותר. מיד לפני אמירת הברכות, יש להכריז ולהצהיר, כי האדם שמקריא את המגילה, מכוון בדעתו להוציא ידי חובה את כלל הציבור ובמקביל על הציבור לחשוב ולהתכוון, שבשמיעת המגילה הם יוצאים ידי חובת קיום המצווה. השומעים רשאים לשבת במהלך הקריאה, בעוד שבקריאה בציבור, הבעל קורא (מי שקורא את המגילה) חייב לעמוד. ביחידות, לעומת זאת, הבעל קורא רשאי לקרוא הן בישיבה והן בעמידה. גוללים ופותחים את המגילה, אשר נקראת איגרת, לפני הקראתה. מברכים שלוש ברכות לפני קריאת המגילה: על מקרא מגילה שעשה נסים שהחיינו כשאישה קוראת את המגילה, עליה לשנות את הברכה הראשונה ללשמוע מקרא מגילה. את הברכה יש לומר בעמידה, גם כשקוראים אותה ביחידות. על כל פנים, מצוות קריאת המגילה מתקיימת, גם אם שכחו לברך. כשמברכים שהחיינו ביום, צריך לכוון שהברכה כוללת גם את כל מצוות היום - משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת הפורים. את המגילה כולה צריך לקרוא מתוך מגילה כשרה, שנכתבה בדיו המתאים, על קלף, עם שרטוט וכו`. מי שמצטט את המגילה מהזיכרון, אינו מקיים את המצווה. המנהג הוא להרעיש מעט עם הזכרת שמו של המן, על מנת לקיים את המצווה הכתובה בחומש דברים ( כה, יז-יט): תמחה את זכר עמלק. על ההורים להשגיח היטב שילדיהם לא ירעישו יותר מידי וימנעו מהאחרים לשמוע את קריאת המגילה כראוי. אם הדבר אפשרי, כל מילה צריכה להישמע מקריאה במגילה כשרה. לכן, על הקורא להמתין עד שהרעש ייחלש לאחר קריאת המן ורק אז להמשיך בקריאה. ישנם ארבעה פסוקים שנהוג שהקהל קורא בקול רם: איש יהודי..., ומרדכי יצא..., ליהודים הייתה אורה... וכי מרדכי היהודי.... מכיוון שכל מילה צריכה להיקרא ממגילה כשרה, הבעל קורא חייב לחזור על אותם פסוקים לאחר שהציבור אומר אותם. אם הדבר אפשרי, עדיף שלשומעים תהיה מגילה כשרה משל עצמם, אשר בה יעקבו אחר הקריאה (פרי מגדים). אם השומע אינו משתמש במגילה כשרה, הוא אינו רשאי לקרוא לעצמו יחד עם הבעל קורא, אלא עליו להקשיב בשקט ולעקוב בעיניו אחר המלים המודפסות. מובן שאסור לדבר במהלך הקריאה. הלכה למעשה, אם מילה או פסוק לא נשמעו טוב, אפשר להגיד אותם גם מספר מודפס או אפילו מהזיכרון. התלמוד אומר, ששמות עשרת בני המן (והמילה שבאה אחריהם עשרת) צריכים להיאמר בנשימה אחת. המנהג הוא לכלול גם 500 איש בנשימה אחת, אם זה אפשרי. על פי הגאון מרוגאצ`וב (המאה ה-19, אירופה), כל אחד צריך לקרוא פסוק זה בעצמו, משום שהבעל קורא אינו יכול לקיים עבור האחרים את ההלכה של בנשימה אחת. ארבעת הפסוקים בהם מוסתר שם האלוקים צריכים להיקרא בטון גבוה יותר ובהבלטה: לבדו עוותה ושתי המלכה (א`, טז); היא, וכל הנשים יתנו (א` כ`); יבוא המלך והמן היום (ה`, ד`), וזה איננו שווה לי (ה`, יג). כאשר הקורא מגיע לפסוק: נדדה שנת המלך (ו`, א`) עליו להרים את קולו, משום שפסוק זה מייצג את תחילת הנס. גם בפרק ב` פס` יז - ויאהב המלך... צריך להרים את הקול, מכיוון שכאן מתוארת התהוות הכלי להבאת הנס. את הפסוקים הבאים יש לקרוא באותה מנגינה כמו של מגילת איכה (במקום במנגינה הרגילה של מגילת אסתר), על מנת להבליט את המשמעות העצובה או הטרגית של אותם פסוקים: ב`,ו`; ג`,טו; ד`,א`; החצי השני של ד`,ג`; וכן ז`,ד`. יש הנוהגים לנענע מעט את המגילה שאומרים את המלים האיגרת הזאת. לאחר קריאת המגילה, אנו אומרים את ברכת הרב את ריבנו ומודים לאלוקים על נס ההצלה. ברכה זו נאמר רק במניין (אם אין מניין ניתן לאומרה מבלי להזכיר את שם האלוקים). לאחר הקריאה בלילה, אומרים גם ובא לציון גואל, עלינו, קדיש ושושנת יעקב. בליל שבת מוסיפים גם ויהי נועם. מי שיהיה בדרכים ושלא תהיה מצויה בידיו מגילה, רשאי להקדים את הקריאה עד ליא באדר (ויש האומרים שאפילו עד לראש חודש אדר).