משלוח מנות ומתנות לאביונים

לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. (אסתר ט` כב) קיים מנהג נפלא, לפני קריאת המגילה בבית הכנסת, לתרום שלושה מטבעות של חצי שקל לצדקה. תרומה זו באה לזכר מחצית השקל, אשר נהג להביא כל יהודי כמס, לבית המקדש בירושלים (שמות ל` יא-טז). אבל מדוע מצווה התורה על תרומה של חצי שקל ולא של שקל שלם? התשובה היא, שתרומה של חצי שקל מדגישה את העובדה, שיהודי לעולם לא יגיע לשלמות, אלא בהצטרפותו לכלל הציבור. בהתאם קובעת ההלכה, שכל יהודי - לא משנה אם הוא עני או עשיר - יביא תרומה זהה - חצי שקל, לא יותר ולא פחות! מתוך כך אנו למדים, שכל יהודי חשוב באותה מידה למשימה הלאומית המשותפת. ספר תורה שלם ניפסל אם אות אחת בלבד תושמט מתוכו, כך גם חסרונו של יהודי אחד, יעכב את הגשמת תכליתנו כעם. לצערנו, דווקא האויבים שלנו, הם אלה שגורמים לנו להבין את האמת: כל יהודי הוא חלק יקר ובלתי נפרד מהעם! התלמוד אומר, שהבעיה הגדולה ביותר של היהודים בימיהם של מרדכי ואסתר, הייתה חוסר האחדות. היה זה המן הרשע אשר הזכיר לנו, שאנחנו ניצבים יחד כאיש אחד בלב אחד. בעודו פורש את תוכניתו השטנית להשמדת עם ישראל, הוא מתייחס אל היהודים כאל עם אחד - ומתכוון שהם גם יהרגו יחד ביום אחד - פשוטו כמשמעו. גם בימינו אנו נוכחים לדעת, שהאנטישמיות מתייחסת אלינו כאל יחידה אחת ואינה מבחינה כלל בין יהודי חילוני או מתבולל ליהודי שומר תורה ומצוות. כולם למען האחד בפורים אנחנו שולחים לפחות לחבר אחד, שני סוגי מאכלים מוכנים לאכילה. אנו עושים זאת, על מנת לסמל את רוח האחווה היהודית, אשר בכוחה למנוע את הופעתם של כל מיני המנים בעתיד. אנחנו נותנים גם צדקה לשני עניים לכל הפחות. אנחנו מושיטים את ידינו זה לזה, על מנת שאיש לא יפסיד את שמחת הפורים. משובח ביותר לשלוח מנות לאדם, עמו עלינו להשלים. בדיוק כפי שלעולם לא נחשוב להרחיק את עצמנו מחבר טוב בגלל חוסר הסכמה, כך גם אסור לנו להתרחק מכל יהודי שהוא על בסיס השוני בינינו. למעשה התלמוד אומר, שתמצית הרע בעולם טמונה במילה אחת - עמלק (שממנו יצא המן) והוא נולד, מתוך סירובם של היהודים לקבל את האחרים באהבה. כאשר קיימות אהבה ואחדות בינינו, אפילו העוונות הופכים לזכויות והאויבים אינם יכולים לפגוע בנו! כל ישראל ערבים זה לזה - פתגם מוכר זה, מתאר את הקשר הבסיסי בינינו, קשר של אחריות הדדית. אם הספינה טובעת, כולנו שוקעים יחד איתה. אבל כאשר קיימות אהבה ואחדות בינינו, אפילו העוונות הופכים לזכויות והאויבים אינם יכולים לפגוע בנו! מסיבה זו, אנחנו נותנים צדקה בפורים לכל מי שמבקש, מבלי לחקור אם הצורך שלו אמיתי (שלא כמו בשאר ימות השנה, שאז מוטל עלינו לוודא, שכספי הצדקה שלנו יחולקו לאנשים הגונים ולצורך אמיתי). בפורים, לכל יהודי מגיע - בלי שאלות! הקבה נוהג בנו באותו אופן, שבו אנו נוהגים באחרים. בפורים אנחנו נותנים לאחרים ליהנות מן הספק ולא בודקים אם הם ראויים לכך. ממש באותה מידה, נוהג בנו הקבה ואינו בודק אם אנו ראויים לזכות במתנותיו - זו גם הסיבה, שבגללה כדאי לעצור לרגע בפורים ולבקש מן האלוקים להעניק לנו מתנות של בריאות, אחדות וגאולה מהירה לעם היהודי. הלכות מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים מצוות משלוח מנות מתקיימת, כששולחים שני סוגי מזון מוכנים לאכילה, לאדם אחד לפחות. אבל אם שולחים סוג מזון אחד אפילו להרבה אנשים, לא מקיימים את המצווה. מצווה זו יש לקיים ביום (ולא בלילה) של פורים. נוהגים להעניק את משלוחי המנות באמצעות אדם שלישי כשליח, מכיוון שהמילה משלוח נובעת מהמלה שליח. את משלוחי המנות המיועדים לגברים, שולחים הגברים והנשים שולחות לחברותיהן. מצוות מתנות לאביונים, מתקיימת על ידי מתן צדקה, לפחות לשני עניים ביום הפורים. המתנה צריכה להיות, לכל הפחות, בשווי של ארוחה מהירה כלשהי (מנה פלאפל למשל). זו אינה חובה משפחתית, כל אחד צריך לקיים את המצווה עבור עצמו (אפשר גם על ידי שליח). אין חיוב לתת את הכסף ישירות לעני, אפשר לעשות זאת באמצעות גבאי הצדקה של הקהילה - כל עוד הכסף יועבר אל העניים במהלך יום הפורים. מתנות לאביונים היא מצווה בפני עצמה, שאינה נכללת בסכומי הצדקה הקבועים שאדם נותן במשך השנה (כגון כספי מעשר). הרמבם כותב, שאין זה נכון להשקיע במשלוחי מנות מכובדים, אם הדבר יבוא על חשבון המתנות לאביונים.