פנינים וסיפורים לשלחן שבת - חיי שרה

פרשה זו-החמישית בספר בראשית, קרויה חיי שרה, אף על פי שמסופר בה על מות שרה אימנו. בדומה לכך נקראת הפרשה האחרונה בספר בראשית: ויחי, אך היא מספרת בעיקר על מות יעקב. בכך יש רמז לדברי חכמינו זל: צדיקים במיתתם קרויים חיים (ברכות יח, עב; ועוד). ויהיו... שני חיי שרה... (כג, א`) הפסוק הראשון בפרשת חיי שרה מתחיל המילה ויהיו, ומסתיים במילים שני חיי שרה. מעיר על כך רבי אברהם מנחם בן יעקב רפא בפירושו מנחה בלולה: ויהיו- בגימטרייא שלושים ושבע, רמז לשלושים ושבע השנים האחרונות של שרה אימנו, הנקראות שני חיי שרה. כידוע, הייתה שרה בת תשעים, כשילדה את יצחק בנה, וכל אותן שנים קודם שילדה את יצחק אינן נחשבות אצלה כשנות חיים, כי מי שאין לו בנים, חשוב כמת. נמצאנו אפוא למדים, ששנות חיי שרה היו רק שלושים ושבע, כמניין אותיות ויהיו. ותמת שרה.. ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה... (כג, ב`) בפסוק זה מציינת התורה, שאברהם בלבד בא לספוד ולבכות את שרה במותה. נשאלת השאלה: היכן היו אותה שעה שאר באי ביתה של שרה אימנו? ומדוע אין הכתוב מזכיר את כל הבנים שהיניקה שרה, שגם הם ספדו לה וביכו את מותה? והיכן היו במעמד עצוב זה כל הנפש אשר עשו-אברהם ושרה-בחרן? ותמוה לא במעט, שאפילו הבן יצחק אינו מוזכר כמשתתף באבל הגדול על מות שרה, כי אם אברהם לבדו. דבר זה מאמת את מאמרם של חכמינו זל במסכת סנהדרין (כב, עב): אין איש מת אלא לאשתו, ואין אישה מתה אלא לבעלה. יותר מכל שאר בני המשפחה, חש האיש את גודל האסון במות אישתו, והאישה חשה יותר מבן משפחה אחר מלוא הכאב והצער במות בעלה. ויפה הסביר רבי יוחנן את הפרידה, שבין איש לאשתו: כל אדם שמתה אשתו ראשונה בחייו, כאילו חרב בית המקדש בימיו (סנהדרין כב, עא). נשיא אלוקים אתה בתוכנו... (כג, ו`) משל למה הדבר דומה? –אמר המגיד מדובנא- לגדול הדור אשר הורה הלכה ושימש כאב בית דין בעיר הגדולה שבמדינה, ולעת זקנותו בחר לו לגור בעיירה קטנה ושקטה ואנשים בה מעט. והיה אם יבוא אדם אחד להתארח באותה עיירה וישאל את אחד מבני המקום: מי הוא אותו אדם נשוא הפנים היושב במזרח בית הכנסת? אדם זה הוא רב העיירה שלנו! יענה הנשאל בשמץ של גאווה. למרות כוונתו הטובה של הנשאל, הרי שבתשובתו זה הוא מפחית בהרבה מכבודו הראוי של הרב, שהרי אין זה מקומו כלל וכלל, מקומו בעיר הגדולה בין חכמים וסופרים, ולגדולות הוא ראוי, אלא שלעת זקנה ביקש לו מעט מנוחה... כן הוא גם הנמשל- אמר המגיד- שאמרו בני חת לאברהם: נשיא אלוקים אתה ורק לעת עתה אתה מצוי בתוכנו. ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא... (כג, טו) מפרש רשי: בין שני אוהבים כמונו מה היא- חשובה לכלום. לכאורה קשה- שאל הצדיק רבי חיים מאיר מו`יזניץ- וכי מאימתי אברהם ועפרון היו אוהבים זה את זה? אלא- תירץ הרבי- יש לפרש את דברי רשי שכך אמר עפרון לאברהם: שנינו אוהבים, אולם כל אחד מאיתנו אוהב דבר אחר, אני אוהב כסף, עד שארבע מאות שקל כסף לא נחשב בעיני לכלום, ואילו אתה אוהב מצוות ומוכן לפזר ממון רב כדי לקיימן, עד שגם בעיניך ארבע מאות כסף אינם חשובים... נמצא ששנינו איננו מייחסים כל חשיבות לארבע מאות שקל כסף! ויאמר: עבד אברהם אנכי... (כד, לד) פעם אחת נזדמן לעיירה אחת רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, בעל החפץ חיים. נכנס אל בית הכנסת וישב אל שולחן בפינה והחל ללמוד. איש לא הכירו ואף הוא לא סיפר לאיש מי הוא. בשבת לאחר תפילת ערבית ניגש אליו אחד מבעלי הבתים שבעיר, וביקר להזמין אותו אל ביתו לסעודת שבת. קם רבי ישראל ואמר בפשטות: אני החפץ חיים... רבי- נבהל האיש- מדוע לא גיליתם עד עכשיו לאף אחד מי אתם?! ענה החפץ חיים: עד עכשיו לא הייתה כל סיבה לגלות זאת, ואילו עכשיו נחוץ הדבר. מדוע הדבר נחוץ? תמה האיש. השיב החפץ חיים: כאשר לבן הזמין את אליעזר לאכול, השיב אליעזר: עבד אברהם אנכי, ובכך התכוון לומר, דע לך שאני נזהר מאוד בכשרות מזוני... כך גם אני– סיים החפץ חיים- כל הזמן אני נזהר ומונע את עצמי מפרסום, אולם כאשר מזמינים אותי לסעודה מוכרח אני לגלות את זהותי, כדי שלא אכשל חלילה במאכלים שיש בהם פקפוק בדבר כשרותם...