פנינים וסיפורים לשולחן שבת-תולדות

פרשת תולדות פותחת בכותרת: ואלה תולדות יצחק בן אברהם (כה יט). וכותרת זו, עם הפסוקים שלאחריה, מופרדת ומובדלת מן הכותרת המובאת בסוף הפרשה הקודמת : ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם (כה, יב). חכמינו הקדמונים, שערכו את סדר הפרשיות בתורה, מתחו בכוונה תחילה קו מפריד בין פסוקי תולדות ישמעאל לפסוקי תולדות יצחק. לעומת זאת עורכי הפרקים בתנך, שלא היו מזרע ישראל, צירפו לפרק אחד את הסיפור הקצר של תולדות ישמעאל עם ראשית הסיפור של תולדות יצחק... ויתרוצצו הבנים בקרבה... (כה, כב) פירש רשי: כאשר הייתה רבקה עוברת לפני בית מדרשם של שם ועבר, היה יעקב מבקש לצאת. וכאשר הייתה עוברת לפני פתחה של בית עבודה זרה, היה עשו מבקש לצאת. פעם אחת שאל הצדיק רבי יחזקאל מקוזמיר את תלמידיו: אכן כאשר עברה רבקה על פתח בית מדרשם של שם ועבר, היה יעקב מבקש לצאת, ועשו חסם בפניו את היציאה, שהרי עשו היה הבכור, אולם, כאשר עברה רבקה על פתחה של עבודה זרה, והיה עשו מבקש לצאת- מי מנע ממנו לצאת? אלא- השיב הרבי- עשו היה מוכן לוותר על העבודה זרה שלו, ובלבד שיעקב לא יגיע לבית המדרש. אברהם הוליד את יצחק... (כה, יט) לדברי הפרשן רבי יצחק אברבנאל, מדגיש הכתוב במילים: אברהם הוליד את יצחק, ששני אבות האומה- אברהם ויצחק- היו דומים זה לזה במאורעות העיקריים, שפקדו אותם בחיים: אברהם לקח אישה ממשפחתו, וכן עשה יצחק. אברהם ואשתו היו עקרים שנים הרבה, וכן יצחק ואשתו. לאברהם נולדו שתי בנים: ישמעאל הבכור שהיה רשע, ויצחק הצעיר שהיה צדיק, וגם ליצחק נולדו שתי בנים: עשו הרשע ויעקב הצדיק. בימי אברהם היה רעב בארץ, ואברהם נסע לגרר שבארץ פלשתים ואמר שם על אשתו שהיא אחותו, ובסופו של דבר באו אבימלך מלך גרר ושר צבאו לבקש כריתת ברית עם אברהם, וכל זאת אירע אחרי כן ליצחק. אברהם נתברך במקנה רב של צאן ובקר, ובין השאר חפר בארות מים, וכן היה אחרי כן עם יצחק. משום הצדדים השווים האלה בתולדות אברהם ויצחק, יכול הכול להעיד ולומר: אברהם הוליד את יצחק... ויעקב איש תם ישב אהלים... (כה, כז) מבאר רשי: מי שאינו חריף לרמות קרוי תם. מי שאינו וחריף לרמות- אמר הרבי מלובלין- פירושו של דבר, שאינו יודע כיצד מרמים, הוא הקרוי: תם. ואילו מי שיודע כיצד מרמים ואינו מרמה קרוי: איש תם. יעקב אבינו ידע כיצד מרמים, שהרי יעקב העיד על עצמו, שכאשר היה בבית לבן נהג בלבן מנהג רמאות: אחיו אני ברמאות, אלא שיעקב אבינו ידע ולא רימה, משום כך נקרא איש תם. מפסוק זה אנו למדים- אמר רבי ישעיה הלוי הורוביץ, בעל שני לוחות הברית, הידוע בכינויו השלה הקדוש- כי התמימות היא המידה הנעלה ביותר. שהרי מכל המעלות הטובות, שבוודאי היו ביעקב אבינו, ראתה התורה לכתוב בשבחו כי היה איש תם, משמע שאין לך מידה גדולה מן התמימות. לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד... (כו, טז) בפסוק זה- אמר רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל החפץ חיים- מגלה לנו התורה מה היא הסיבה האמיתית שאומות העולם שונאים את עם ישראל. כל השנאה היא כי רב ועצום ממנו, וכן אומר אבימלך כאן: כי עצמת ממנו מאד! קנאה זו היא הגורמת לגויים לשנאה כה רבה! אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך ובאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום... (כו, כט) במדרש רבא מובא על פסוק זה: משל לאריה שטרף טרף ונתקעה עצם בגרונו. אמר האריה: כל מי שיבוא ויוציא את העצם מגרוני, אתן לו שכרו כידי הרחבה. בא הקורא המצרי (עוף שמקורו ארוך ודק), הכניס מקורו ללוע האריה, תפס את העצם והוציאה! אמר הקורא לאריה: תנה לי שכרי כאשר הבטחת. לך- אמר האריה- וספר לכל החיות שנכנסת לתוך פיו של האריה ויצאת משם בשלום... אין לך שכר גדול מזה... ותאמר לו אמו עלי קללתך בני... (כז, יג) הקשה הגאון, רבי אליהו מווילנא, מדוע נטלה על עצמה צדקת זו את הקללות ואמרה עלי קללתך והרי היה לה לומר לא יקללך? אלא, הסביר הגאון, כוונת רבקה הייתה בזה להודיע ליעקב על שלוש צרות עיקריות שיבואו עליו. צרות אלו מרומזות במילה: עלי בראשי תיבות: עשו, לבן ויוסף. הקל קול יעקב והידיים ידי עשו... (כז, כב) ישנם יהודים- אמר פעם המגיד מדובנא- אשר אצלם מתקיים פסוק זה... הקול קול יעקב, בתפילה ובתלמוד תורה מקפידים הם כהלכה, אולם הידיים ידי עשו, כאשר מגיע הדבר למצוות צדקה וגמילות חסדים, קופצים הם את ידם... צריכים הם לדעת- סיים המגיד- כי אין קיום לזה בלא זה!