פנינים וסיפורים לשולחן שבת-תצוה-פורים

הגאון רבי אליהו מווילנא עומד על ייחודה של פרשת תצווה מכל שאר פרשיות ספר שמות. הוא מציין, שאין פרשתנו מתחילה בנוסח המקובל: וידבר ה` אל משה לאמר, ולא עוד, אלא שבכל פרשת תצווה אין שמו של משה מוזכר אפילו פעם אחת- דבר שלא מצינו כמותו מתחילת ספר שמות ועד סוף ספר במדבר.לדברי הגאון מווילנא, מוסבר ייחודה של פרשתנו במועד קריאתה מדי שנה. ברוב השנים חל יום ז` באדר- שהוא יום פטירת משה רבנו לפי מסורת חזל- בשבוע שקוראים בו את פרשת תצווה. עובדת הסתלקותו של משה רבנו מן העולם נרמזת אפוא באי הזכרת שמו בכל הפרשה כולה. ועוד אומר בעניין זה הגאון מווילנא: אף על פי ששמו של משה אינו מוזכר בפרשתנו במפורש-מוזכר הוא בדרך הרמז. לפי מניין בעלי המסורה, יש בפרשת תצווה 101 פסוקים.והנה אותיות משה במילויין הן: מם, שין, הא. וכאשר נפחית משלוש המילים האלו את האות הראשונה (משה), עולות שאר האותיות לגימטרייא של 101, כמספר פסוקי פרשתנו... ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור... (כז, כ`) פסוק זה דרש רבי משה לייב מסאסוב ואמר: ויקחו אליך שמן זית- אדם הרוצה ללמוד תורה שנמשלה לשמן, כתית- קודם כל עליו לכתת (לשבור) את היצר הרע שבקרבו, ואז יגיע למדרגת: למאור- יוכל הוא לקלוט בקרבו תורה- אור! עוד הוסיף רבי דוב בער, המגיד ממזריץ`: פסוק זה- אפשר לדרשו כך: כתית, ככל שהאדם מכתת רגליו ללמוד תורה, כמאמר חזל: הוי גולה למקום תורה (אבות ד`). זוכה הוא להזדכך (להתנקות) מכל פגמיו כשמן זית זך, עד שמגיע למדרגת: להעלות נר תמיד- התורה מאירה לו בכל עת כנר תמיד. באהל מועד מחוץ לפרכת... יערך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני ה`... (כז, כא) על דברי הכתוב כאן מעיר רבי יוסף פצנובסקי (מרבני לודז` בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה) בספרו פרדס יוסף: בליבו של כל יהודי צריך לדלוק נר תמיד, נר אלוקים. אבל נר זה אינו צריך להתנוסס רק באהל מועד-בבית הכנסת ובבית המדרש- אלא גם מחוץ לפרכת: ברחובות קריה, בבתי מלאכה ומסחר, ובכל שאר המקומות שבהם נרקמים יחסים וקשרים בין אדם לחברו. יום הכיפורים כ-פורים! בזוהר הקדוש מובא כי יום כיפורים הוא יום כ-פורים. שמע מינא- אמר הצדיק רבי שמחה בונים מפשיסחא- שיום הפורים הוא גדול יותר שהרי מדמים את יום הכיפורים אליו ולא להיפך. הכיצד? אלא- הסביר הצדיק- בשני ימים הללו מצווים ישראל להתענות. ביום הכיפורים נצטווינו לענות את הגוף ואילו בפורים אמרו חכמים: חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע- היינו עינוי הדעת. אונס רחמנא פטריה! גאון המוסר, רבי ישראל סלנטר, נוהג היה ביום הפורים להרבות בשתיית יין כמצוות היום, אולם למרות זאת נותרה דעתו צלולה לגמרי ולא נשתכר כלל. אני את שלי עשיתי- היה אומר רבי ישראל- ואף התאמצתי לקיים את דברי חזל, ואם למרות זאת יכול אני להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי, הריני אנוס, וכבר לימדונו חזל שאונס רחמנא פטריה! שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי...! יש לבאר- אמר הצדיק רבי פנחס הגר מורשה- שיהודי העיר שושן לא ידעו ממרחק לקבוע מי הוא היושב על הסוס ומי הוא מנהיגו, מכיוון ששניהם היו לבושים בבגדי מלכות. האם מרדכי יושב על הסוס והמן מובילו או שמא להיפך. ומאחר שראו כי היושב על הסוס יש בבגדו פתילי תכלת של ציצית הבינו כי הרוכב הוא מרדכי היהודי ואילו המן מנהיגו בביזיון. מיד פרצה שמחה בין היהודים. וזה מה שאנו אומרים: שושנת יעקב צהלה ושמחה מתי שמחו יהודי שושן? בראותם יחד תכלת מרדכי כאשר ראו את הכנף פתיל תכלת של מרדכי! ויודע הדבר למרדכי... (ב`, כב) ומבאר רשי: היו בגתן ותרש מספרים דבריהם בלשון טרסי ואין יודעים שהיה מרדכי מכיר בשבעים לשונות, שהיה מיושבי לשכת הגזית. פעם בא סיר משה מונטיפיורי לורשה וביקר גם אצל החידושי הרים מגור, שאל אותו נגיד: מדוע אין יהודי פולין מלמדים את בניהם לשון העמים? והרי מצינו שגם חכמי הסנהדרין ידעו שבעים לשונות, אפילו נס פורים נגרם בשל מרדכי, אשר הבין לשון טרסי, בה דיברו בגתן ותרש. השיבו הרבי מגור: אדרבא, מכאן הוכחה, שאין ללמד את ילדי ישראל לשונות העמים. שאילו למדו ישראל בימי אחשורוש את לשונות העמים, היו בגתן ותרש נזהרים מלדבר לפני מרדכי, מחשש שיבין הדברים ויספר למך, אבל כיוון שידעו כי היהודים אינם יודעים את לשונות העמים, העזו לדבר, ומכאן צמחה הישועה!. על כן היהודים הפרוזים... עושים את יום ארבעה עשר לחדש שמחה ומשתה ויום טוב... (ט`, יט) הגאון רבי משה סופר, בעל החתם סופר, נשא דרשה לפני קהל עדתו וכך אמר: מרדכי ואסתר לא רצו שכלל ישראל יחוג ביום אחד את חג הפורים כיוון שביום זה כל כלל ישראל אוכלים ושותים ושמחים ומתבטלים מתורה ומצוות, לכן חילקו את ימי הפורים לפורים דמוקפים ופורים דפרזים, כדי שבשעה שהללו שותים לשכרה עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, עוסקים הללו בתורה ומקיימים את העולם!