סכנה, סיגריה!

מחקרים רבים נערכו כדי להדגים את הקשר בין העישון לבין התפתחות מחלת לב כלילית, למשל שהיא מחלת הלב הנפוצה ביותר, הנגרמת על ידי טרשת העורקים הכליליים בלב ומתבטאת בתעוקת החזה ובאוטם שריר הלב. איגוד הלב האמריקאי פרסם חוות דעת מנומקת בשנת 2005 בה הודגש שאלמלא העישון ניתן היה להפחית את התמותה ממחלת לב כלילית בגיל שבין 35 עד 64 ב- 25% מהגברים וב-20% מהנשים. כלומר, ניתן היה למנוע מוות מהתקפי לב אצל אחד מכל ארבעה גברים, ואצל אחת מכל חמש נשים. אם ניקח בחשבון שהמוות מהתקף לב היא סיבת המוות השכיחה ביותר בארצות מפותחות, ניתן להבין כמה נפשות ניתן היה להציל. שכיחות מחלת הלב הכלילית עולה ככל שמעשנים יותר סיגריות, והיא גבוהה באלה השואפים את עשן הסיגריה לריאותיהם, מאשר באלה שאינם שואפים, וגבוהה יותר אצל מעשני סיגריות מאשר אצל מעשני מקטרת או סיגרים. הסיכון אצל אנשים שהפסיקו לעשן הולך ופוחת בהדרגה ככל שחולפות השנים מאז הפסקת העישון. כעבור 10 שנים מהפסקת העישון הסיכון למחלת לב כלילית כמעט משתווה לסיכון של לא-מעשנים. כיום מעריכים שעישון נוטל את חייהם של 5 מיליוני אנשים ברחבי העולם טרם-עת, כאשר שליש מאלה מתים ממחלות לב שנגרמו על ידי העישון. ד”ר פלטיאל וינר וצוותו בבית חולים הלל-יפה בחדרה פרסמו בשנת 2004 מאמר מרתק בביטאון הרפואה הישראלי INAJ. במחקר זה שנמשך שנים אחדות בחנו הרופאים את השפעת העישון על התרחשות התקף-לב ראשון, כל זאת בגברים ישראלים שהגיעו לחדר המיון בבית החולים עם חשד להתקף-לב. תוצאות מחקר זה מאלפות, שכן נובע מהן שהגבר הישראלי לוקה לראשונה בליבו כבר בגיל 56 שנה בממוצע אם הוא חוטא בעישון, אך ילקה בליבו לראשונה רק בגיל 70.5 שנה בממוצע, אם לא עישן מעודו. פער דרמטי זה, של 14.5 שנה, בגיל הממוצע בו מתרחש התקף הלב הראשון. ציאניד, אמוניה, זפת הסיגריה מכילה למעשה כ-4,000 חומרים מוצקים או גזיים, וכ-350 מכלל החומרים הללו הם חומרים רעלנים המסבים נזק לגוף. בכל סיגריה כ-30 מיליגרם של חלקיקים מוצקים דוגמת ניקוטין, עיטרן (חומר דמוי זפת), פֶנוֹל, אלדהידים ועוד. המרכיב הגזי של עשן הסיגריה מכיל בין השאר חנקן, חד תחמוצת הפחמן, וכן גזים רעילים מאוד כגון ציאניד, אמוניה ואקרולאין. כבר בטווח המידי של העישון חלים שינויים ניכרים בכלי הדם, בעיקר הקטנים או הנימיים המצויים בעיקר מתחת לעור או בקצות הגפיים, כאשר השפעת הניקוטין היא בכיווץ כלי דם אלה, וכך נגרמת הפרעה להספקת חמצן לרקמות היקפיות. נזק חמור נגרם כתוצאה מחד-תחמוצת הפחמן, גז רעיל ביותר המצוי בעשן הסיגריה, זאת כיוון שהוא נקשר לחלבון המוגלובין הנמצא בתוך כדוריות הדם שלנו שתפקידו להעביר חמצן לרקמות הגוף השונות, ובעיקר לשרירים הדורשים אנרגיה, ובראשם שריר הלב. מתברר שחד תחמוצת הפחמן נקשר להמוגלובין פי-220 חזק יותר מאשר החמצן שבאוויר, ובכך הוא מפריע לקישורו של הגז החיוני האחרון, ומנטרל את יכולת כדוריות הדם לספק חמצן לרקמות הגוף הרגישות. מעשנים כבדים עלולים לסבול מסימנים ראשונים של הרעלת חד תחמוצת הפחמן, וגם אם אין בה לגרום באופן מיידי למוות כפי שקורה לעתים בתאונות בחורף, שנגרמות מתנור נפט שדלק כל הלילה בחדר לא מאוורר, רמה גבוהה של חד תחמוצת הפחמן בדם המעשן, פוגע בחמצון הלב, מה שעלול לגרום להתקף לב, או לפגיעה בפעולתו. בתוך שריר הלב עצמו יש חלבון נוסף קושר חמצן-מיוגלובין, וגם אליו נקשר חד-תחמוצת הפחמן המגיע מהסיגריה חזק יותר מאשר החמצן החיוני להפעלת שריר הלב. כך נגרמת הפרעה לפעולת שריר הלב, שניתן להבחין בה בבדיקת א.ק.ג. סכנת טרשת העורקים עישון גם מעלה בדם את רמת הכולסטרול ה”רע” הידוע כ-LDL, ומפחית את רמת הכולסטרול “הטוב” המוכר כ-HDL. עישון מגביר את לחץ הדם, מגביר באופן משמעותי את נטיית הדם להיקרש וליצור קרישי-דם פקקתיים (תרומבוזה) העלולים לחסום כלי-דם, מה שכמובן פוגע בלב ואף עלול לגרום לשבץ מוחי. הגברת רמת הכולסטרול “הרע” על ידי העישון, וכן ההשפעה הישירה של חומרים שונים בעשן הסיגריה, כמו חד תחמוצת הפחמן וציאניד, הפוגעים בגמישות דפנות העורקים, גורמים במשותף לתהליך הסתיידות כלי הדם, מה שידוע כטרשת העורקים. טרשת העורקים, היא שכבה שומנית של כולסטרול ותאים שונים, שגורמת להצרת כלי הדם, ולהפרעה לזרימת הדם, ואף נוטה להתנתק מדי פעם מדופן כלי הדם, ואז נוצר תסחיף, בו נסתם כלי דם באזור הלב או במוח ועלול להיגרם מוות פתאומי שאינן ניתן למניעה. אבל גם מי שלא מעשן לא יכול להיות רגוע אם מישהו שבסביבתו מעשן. שכן בנוסף לנזק שגורם עישון למעשן הפעיל, עלול להיגרם נזק גם למי שאינו מעשן בעצמו אך נאלץ לנשום את האוויר המזוהם בעשן הסיגריות של אלה המעשנים בסביבתו הקרובה. בכך גורם המעשן לא רק נזק בריאותי לעצמו, אלא אף גורם נזק עקיף לחבריו לעבודה ולבני משפחתו הנחשפים לעשן שלו. מן הראוי אפוא לשנן את האמירה “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”, ולנסות לא להיגרר להרפתקה של העישון כבר מגיל צעיר, שכן ההיחלצות ממנו קשה ביותר. פרופסור בן עמי סלע - תעודת זהות פרופסור בן עמי סלע הוא מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב. יועץ האגודה למלחמה בסרטן, חבר המועצה הלאומית לקידום הבריאות.